גוף האדם
המוח שלא כואב: למה מנתחים מוח כשהמטופל ער
המוח הוא האיבר שמרגיש כל כאב בגוף, אבל הוא עצמו לא מרגיש כאב. העובדה המוזרה הזאת מאפשרת לרופאים לבצע ניתוחי מוח בזמן שהמטופל ער, מדבר ואפילו מנגן. בכתבה הזאת נסביר איך זה אפשרי, ולמה המוח הוא אחד האיברים ה"יקרים" ביותר שיש לנו מבחינת אנרגיה.
איבר קטן עם תיאבון גדול
המוח של אדם בוגר שוקל בדרך כלל בין 1.2 ל־1.4 קילוגרם, כשני אחוזים בלבד ממשקל הגוף. ובכל זאת, במנוחה הוא צורך כעשרים אחוזים מכל האנרגיה שהגוף מוציא. במילים אחרות: כמעט חמישית מהקלוריות שאנחנו שורפים כשאנחנו לא זזים הולכות למוח.
לאן הולכת כל האנרגיה הזאת? בעיקר לתאי העצב. במוח האנושי יש כשמונים ושישה מיליארד תאי עצב, והם מתקשרים זה עם זה כל הזמן באותות חשמליים וכימיים. כדי לשמור על היכולת לשלוח אותות, כל תא עצב צריך להחזיק את המטען החשמלי של הקרום שלו, ולהשיב אותו למצבו אחרי כל אות. זו עבודה שגובה הרבה אנרגיה, ומתבצעת גם כשאנחנו ישנים.
למה המוח לא מרגיש כאב?
הכאב מתחיל בקולטני כאב, קצות עצבים מיוחדים שמגיבים לפגיעה, ללחץ או לחום. יש לנו קולטנים כאלה בעור, בשרירים, במפרקים ובאיברים רבים. אבל ברקמת המוח עצמה אין קולטני כאב. המוח מעבד את אותות הכאב שמגיעים מכל הגוף, אבל אין לו "חיישנים" כאלה בתוכו.
אם כך, מאיפה מגיע כאב ראש? בדרך כלל מהמבנים שמסביב למוח: הקרומים שעוטפים אותו, כלי הדם, השרירים בקרקפת ובצוואר. בכל אלה יש קולטני כאב, ולכן הם אחראים לרוב סוגי כאבי הראש.
ניתוח בהכרה: איך זה עובד
הניתוח נקרא בשפה הרפואית "קרניוטומיה בהכרה". בתחילת הניתוח המטופל מקבל הרדמה מקומית בקרקפת, ולעיתים גם טשטוש. העור, העצם והקרומים כן רגישים לכאב, ולכן צריך לאלחש אותם. אבל כשהמנתח מגיע לרקמת המוח עצמה, המטופל יכול להיות ער לגמרי בלי להרגיש כאב.
למה בכלל רוצים שהמטופל יהיה ער? כי כך אפשר לבדוק בזמן אמת אילו אזורים במוח אחראים על פעולות חשובות. המנתח מגרה אזור מסוים בזרם חשמלי חלש, ומבקש מהמטופל לדבר, לקרוא, למנות מספרים או להזיז יד. אם הגירוי משבש את הדיבור או את התנועה, המנתח יודע שעליו להיזהר באזור הזה. כך אפשר להסיר גידול בצורה מלאה ככל האפשר, ובכל זאת לשמור על יכולות כמו שפה ותנועה.
הניתוחים האלה נעשים בעיקר כשגידול או מוקד של אפילפסיה נמצא קרוב לאזורים של שפה או תנועה. בשנים האחרונות פורסמו לא פעם סיפורים על מטופלים שניגנו בכינור או בגיטרה בזמן הניתוח, כדי שהרופאים יוכלו לשמור על היכולת המוזיקלית שלהם.
קצת היסטוריה
אחד החלוצים של השיטה היה הנוירוכירורג וילדר פנפילד, שעבד במונטריאול באמצע המאה העשרים. הוא גירה נקודות שונות במוח של מטופלים ערים שעברו ניתוחים בגלל אפילפסיה, ורשם מה הם הרגישו או עשו. מהעבודה הזאת נולדו "מפות" של המוח, שמראות אילו אזורים אחראים על תחושה ועל תנועה של כל חלק בגוף.
מה זה אומר עלינו?
העובדה שהמוח לא כואב היא תזכורת לכך שהכאב הוא לא "תכונה" של הרקמות, אלא מערכת התרעה שהגוף בנה. במקומות שבהם פגיעה נפוצה, כמו העור, יש הרבה חיישנים. במוח, שמוגן בגולגולת ובקרומים, הגוף כנראה פשוט לא "השקיע" בהם.
בחנו את עצמכם
שתי העובדות בכתבה הזאת, על צריכת האנרגיה של המוח ועל היעדר קולטני הכאב, מופיעות בבולשיט. בפעם הבאה שתשחקו, תוכלו לזהות את האמת בלי היסוס.